במקום

במקום לכתוב
אני כוסס את ציפורניי
במקום לכתוב
אני שואף עשן סגול אל העורקים
במקום לכתוב
אני בוחש בנפשי
שמאסה באחרים
במקום לכתוב
אני חושב על מפלצות
במקום לכתוב
ולחיות.

נכתב בתגובה לשירו של עקיבא קונוביץ, "במקום".

החוצה

תשחרר, עצמי אומר לי.
משוחרר, אני עונה.
אתה שקרן, אומר עצמי.
-אני מודע, ומשתנה.

מתי מתי?

היא: מתי יהיה לנו חתול, טוב?
הוא: טוב.
היא: אתה טל, נכון?
הוא: נכון.

אחד אחד

הוא: מה עשית בנושא הצבא?
אני: כלום. אני מחכה לטלפון, לא הולך לרדוף אחריהם. שימותו.
הוא: הבעיה היא שיש הרבה מהם.
אני: בסדר, אחד - אחד.

ייסורים, מאת יוסף טרנר ווייט

דניאל דן, חשמלאי צעיר המטייל בצפון דקוטה, פוגש במצחצח נעליים יוצא מלחמת העולם השנייה, גם הוא בשם דניאל דן. בין השניים מתפתחת ידידות והם מחליטים כי הגורל הפגיש ביניהם. באופן טראגי, דניאל (יוצא המלחמה) מתחשמל כשדניאל (החשמלאי) מבקש שיסייע לו בעבודת חיווט שגרתית. רגשות האשם רודפים את דניאל עד סוף חייו. בנוסף לכל הצרות, הלקוח בעבודת החיווט לא ביצע את התשלום האחרון, עקב בעיות כלכליות שכלל לא קשורות.

גרסה לילדים

לא קראתי את הגרסה המלאה.
קראתי גרסה לילדים.
הם חברים בסוף,
הלוויתן וההוא עם הבלי רגל.

ערפול מוחין 2

היא: מה זה, חרבים?
הוא: כן, זה חרבים.

עתיד

אתמול הלכתי ברחוב וראיתי המון אנשים זרים.
אבל לא הרגשתי מנותק.
כי אני חי בעתיד.

הצילו

אני יגיד לך. אני יגיד. היא יגיד. אתה יתדיינו. אתם יתקלפנה. אני יצחק. צוחקת, צוחקת. יצחקת

ערפול מוחין

היא: מה זה? ג'אמפי?
הוא: כן. זה ג'אמפי.